אנרגיית שמש מצויה בשפע, בחינם, וניצולה הוא תהליך 'ירוק' שאינו פוגע באיכות הסביבה, בניגוד לשריפת דלקים רגילים כגון פחם, נפט וגז טבעי. השימוש באנרגיה סולארית הוא חלום עתיק יומין של המין האנושי. כבר בעת העתיקה הבין המדען היווני ארכימדס את הפוטנציאל הגלום בקרינת השמש: כאשר הותקפה עירו על-ידי הצי הרומי, הוא בנה מראות אשר ריכזו את אור השמש אל ספינות האוייב ושרפו אותן.

היישום הראשון של מקור האנרגיה הידידותי לאדם היה, אם כן, למטרות צבאיות. מאוחר יותר, בתקופת ההתעוררות המדעית שאחרי ימי הביניים ניטשו ויכוחים עזים בין המלומדים בשאלה האם ניתן להצית אש בעזרת קרינת השמש, ורבים ניסו לשחזר את הפלא העתיק.

אחד המדענים שניסה לנצל אנרגיה סולארית היה הצרפתי אנטואן לבוזיאה (1794-1743), שנחשב אבי הכימיה המודרנית. הוא בנה עדשה גדולה וחלולה, אשר ריכזה את אור השמש כאשר מולאה בנוזל שקוף. את הניסוי עשה לבואזיה לא במים, כי אם בנוזל אציל יותר – יין.

במחצית השנייה של המאה ה-20 הביאה התפתחות טכנולוגית לשימוש באנרגיה סולארית לשימושים נוספים.

פיתוח דוד השמש הביא לשימוש נרחב באנרגיה תרמו סולארית במדינת ישראל, שימוש בדודי שמש חוסך למשק האנרגיה כ-2-3% מתצרוכת החשמל בישראל, אך ברחבי העולם ישנן מדינות מעטות המנצלות את אנרגיית השמש לחימום מים בסדר גודל כזה.

הפריצה לחלל והשימוש בלווינים הביא לפיתוח טכנולוגיית אנרגיה פוטו-וולטאית לייצור חשמל מאנרגיה סולארית. טכנולוגיה זו נתקלה במספר חסמים שלא אפשרו פריצה נרחבת של הטכנולוגיה לשימוש המוני. הבעיה העיקרית היתה הניצולת הנמוכה של הקולטים ומחירם הגבוה. מה שמנע השקעות ענק לפיתוח הטכנולוגיה ושיפור הניצולת היה המחירים הנמוכים של אנרגיה ממקורות אחרים.

במהלך ההיסטוריה האנושית נעשו ניסיונות רבים לניצול אנרגיית השמש לצרכי האדם. משרדי הפטנטים מלאים וגדושים בהמצאות בתחום זה. אולם חרף המאמצים הרבים, השפעת מקור אנרגיה זה על התרבות האנושית בכלל, ועל הקידמה הטכנולוגית בסוף המאה העשרים בפרט, עודנה שולית.

כל זה הולך להשתנות במהלך המאה ה-21…